תיק חיצוני הגנת הסביבה נ' גרינסטון תעשיות בע"מ ואח'

החלטה

כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום בעבירות על חוק רישוי עסקים, תשכ"ח – 1968, חוק שמירת הניקיון, תשמ"ד – 1984 וחוק הדרכים (שילוט), תשכ"ו – 1966.

הואיל והחלטה זו עניינה רק חלק מן המעשים המיוחסים לנאשמים בכתב האישום, הרי לא אפרט את כל פרטי כתב האישום, אלא אתייחס רק לאותם הדברים אשר רלוונטיים ונדרשים לצורך מתן החלטה זו.

אציין, כי ב"כ הצדדים הסכימו כי החלטה זו תינתן על סמך טענותיהם, כפי שמופיעות בתשובת הנאשמים לכתב האישום, בתגובת המאשימה לטענה המקדמית ובתשובת הנאשמים לתגובת המאשימה.

הנאשמים השיבו לכתב האישום, בכתב, וטרם מענה לסעיפי כתב האישום, בפיהם טענה מקדמית והיא, כי יש לתקן את כתב האישום, או למחוק, או לבטל כל סעיף נוגע לטענה, לפיה במהלכה של פעולת ניקוי או כל פעולה אחרת שבוצעה ביום 17.1.07 התעופפו גרגירי בזלת לרשות הרבים.

טענת הנאשמים היא, כי בגין האמור הוטל על הנאשמת 1 קנס בסך 500 ₪, אשר שולם על ידה. הנאשמים סומכים את טענתם על הוראות סעיף 5 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב–1982, לפיו "אין דנים אדם על מעשה שזוכה או הורשע קודם לכן בשל עבירה שבו...".

בתמיכה לטענתם, צרף ב"כ הנאשמים הודעת תשלום קנס מספר: 160472/1, כאשר הנאשמת היא אורדן תעשיות בע"מ (שמה הקודם של הנאשמת 1). בסעיף העבירה נרשם בהודעת תשלום הקנס: "תוך כדי ניקוי בחול התעופפו גרגירי בזלת לרשות הרבים".

בצד הכותרת "נוסח הפרט בצו" נרשם בהודעת הקנס "השלכת פסולת או גרם לכלוך לרשות הרבים, באופן שאינו מפורט בתוספת זו". סעיף העבירה שנרשם בהודעת הקנס הוא 13(1)(א), (5) לחוק שמירת הניקיון.

אין מחלוקת כי הקנס שולם ולכן יש לראות את הנאשמת 1 כמי שהורשעה בדין בגין הודעת הקנס ואף נשאה בעונשה.

ב"כ הנאשמים מפנה לסעיף ב.8 לכתב האישום, אשר עניינו סיור במפעל הנאשמת 1, ביום 17.1.07, הוא יום ביצוע העבירה נשוא הודעת הקנס. טוען ב"כ הנאשמים, כי הנאשמת 1 הורשעה במסגרת הודעת הקנס על כך שהתעופפו גרגירי בזלת לרשות הרבים, ולכן אין להאשימה שוב בשל מעשה זה במסגרת כתב האישום דנן, אשר גם הוא מתייחס למעשים של הנאשמת שנתגלו בסיור שנערך ביום 17.1.07.

ב"כ המאשימה ביקש לדחות את הטענה המקדמית האמורה וטען כי הודעת הקנס נשלחה רק לנאשמת 1, כך שבכל מקרה, הנאשמים 2-4 לא הורשעו בעבר בגין המעשה האמור.

טוען ב"כ המאשימה, כי המעשים נשוא הודעת הקנס אינם אותם המעשים ומחדלים אשר פורטו בסעיף ב.8 לכתב האישום. המעשים בשני ההליכים אינם חופפים, שכן הודעת הקנס עניינה התעופפות גרגירי בזלת לרשות הרבים ואילו הסעיף האמור בכתב האישום עניינו ביצוע פעולות ניקוי וצביעה של אלמנטים ממתכת בשטח פתוח, על גבי קרקע חשופה ואי התקנת גידור כנדרש.

שקלתי את טענות הצדדים ומצאתי כי דין הטענה המקדמית להידחות. אין לומר כי הנאשמת 1 כבר הורשעה בגין אותם המעשים אשר מיוחסים לה בסעיף ב.8 לכתב האישום.

את המעשה נשוא הודעת הקנס יש לתאר כ"ניקוי בחול באופן שהתעופפו גרגירי בזלת לרשות הרבים".

את המעשים והמחדלים נשוא סעיף ב.8 לכתב האישום, יש לתאר, בתמצית, כ"העדר משטחי תפעול וביצוע אחסון אלמנטים ממתכת על גבי קרקע חשופה, סכין מאוחסנים על גבי קרקע חשופה, ביצוע פעולות וצביעה בשטח פתוח ועל גבי קרקע חשופה, עמדה סגורה משלושה צדדים, שאינה מקורה, בה אוחסנו חלק משקי גרגירי הבזלת וכן תבניות מתכת, קיומה של גדר שאינה סגורה באופן שמונע פיזור גרגירי בזלת לסביבה, קיומו של מבנה סגור ומקורה שמשמש אולם ייצור ומסגרייה, בו מתבצע עיבוד חומרי גלם, כולל ניקוי שבבי, חיתוך וריתוך, גזי פליטה נפלטים לאטמוספרה ללא טיפול".

אם כן, רואים אנו כי אומנם המעשים המיוחסים לנאשמים בשני ההליכים בוצעו, על פי טענת המאשימה, באותו התאריך, אך אין המדובר הוא באותו מעשה פיזי.

זהות המעשה הפיזי הוא תנאי ראשון לקבלת טענה של נאשם כי כבר הורשע או כבר זוכה, ורק אם קיימת זהות כאמור, תיבחן השאלה בדבר זהות יסודות ה"אקטוס ריאוס" שבעבירות.

(לעניין זה ראה בספרו של יעקב קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק שני, כרך א', מהדורה 2009, בעמ' 1305, פסקה ה3).

כאמור, במקרה דנן אין המדובר במעשים זהים.

אשר על כן, אני דוחה את הטענה המקדמית וכתב האישום יוותר כמות שהוא.